מעטפה בדואר, כבר אירוע נדיר. מי שולח מכתבים בימינו. עליה השם שלי, עם שם הנעורים בסוגריים. מסקרן, מי עוד פונה אלי כמעיין בן דוד? פותחת, נושר שטר של עשרים ש״ח ומכתב בכתב יד מצולם במכונת צילום.
המכתב הגיע מחברה ביסודי. לא נפגשנו שנים.
בכיתה ח׳ הפעלנו קיוסק של השכבה כדי לאסוף כסף לאירועי סופשנה. מכרנו גומי ומסטיקים וראש חריף לילדי הכיתות הנמוכות בשעות ובימים מסוימים שבהם היה מותר להביא כסף לבית ספר. שקל לשקל חסכנו להפקת סיום. במכתב היא סיפרה שכשהיינו בכיתה ח׳ היא גנבה כסף מהקופה, זה ישב לה על המצפון במשך שנים, והיא החליטה שלא מאוחר לתקן: חיפשה ומצאה את כתובות בנות השכבה ושלחה בדואר מכתב התנצלות ואת הסכום שלקחה. אולי אפילו עם ריבית והצמדה. לא זוכרת.
כל שנה עם בוא החגים אני נזכרת בילדה הגיבורה הזאת שלמרות שאף אחת לא ידעה שהיא לקחה בלי רשות חשפה את עצמה בפנינו, שלחה מכתב על בושה, תיקון ואומץ.
כבר מזמן שכחתי מהקיוסק הזה, מאז קבלת המכתב אני נזכרת בו כל פעם שעולה הרהור תשובה על בקשת סליחה וקבלת אחריות ומודה לה בלב על השיעור הגדול באפשרות לתקן.