בסוף ההרצאה לקבוצת מנהלות תיכונים ניגשה אלי אחת המשתתפות ושאלה אם אוכל להגיע אליהם להעביר הרצאה. אבל לא את מה שהעברתי עכשיו, על יצירת אימפקט באמצעות רשתות חברתיות, אלא בדיוק על ההפך: על למה כדאי שלא יהיו סמארטפונים בכלל, ולמה כדאי לחזור לטלפון טיפש.
בלעתי רוק. במשך שעה הסברתי והדגמתי על איך הרשת היא כלי שאיתו אפשר לייצר שינוי חיובי במציאות ולהשפיע על השיח, איך בניגוד למחשבה שרשתות הן בזבוז זמן, דווקא אפשר לרתום באמצעותן ולעשות טוב - והנה היא רוצה שאבוא להסביר למה כדאי בלי טלפונים בכלל. והיא משכנעת אותי שמה שהיא שמעה עכשיו גרם לה להבין שאני האדם המתאים למשימה.
חזרתי הביתה וסיפרתי לאלישב שאני חושבת שפישלתי ושלא הבינו אותי בכלל, והנה הוכחה. והוא אמר לי שלדעתו היא דווקא כן הבינה. כי העיקר הוא לא הכלי שאיתו עושים את הפעולות, זה יכול להיות דרך פלטפורמה כזאת או אחרת, בשיעור או בפעולה או בכל מיני דרכים אחרות. השאלה היא איך לבנות אמון. ואיך להניע לפעולה. ואיך לייצר מוטיבציה. ובהכי קיטש, איך להביא את המתנה שלנו לעולם. ואת הדברים האלה אפשר לעשות עם או בלי רשתות, עם או בלי טלפון, זה בכלל לא העיקר.
(ושתדעו שתכננתי להקליט את ההרצאה ולהרגיש מקצוענית מאוד ולעשות מזה רילסים וקטעים לפרסם ולהדהד, אבל הייתה לי תקלה טכנית וחצי מהזמן המצגת לא עבדה ובחצי השני ההקלטה לא עבדה וכל הטכנולוגיה קרסה לתפארת, אבל בסוף זה בכלל לא הדבר המרכזי, ותוך כדי הייתה הדגמה חיה לכך שהעיקר זה מה הדבר הכנה והאותנטי שלנו, בלי כל האביזרים שמסייעים מאוד - אבל שהם רק התוספת).